ניתן לחלק את צורות המיתרים השבורים של מבודדי עמוד מרוכבים לשלוש קטגוריות: קריעה חיצונית, שבר שביר וריקבון. ביניהם, יש מעט מקרים של קריעת כוח חיצוני, ושבר פריך וריקבון הם הסוגים העיקריים של מיתרים שבורים. הגורמים לקריעה חיצונית הם בדרך כלל רוחות קיצוניות, הקפאת קרח חמורה, קפיצות קרח וכו'. במקרים אלה, מבודדי עמודים מרוכבים נאלצים לצאת מהתכנון, וכתוצאה מכך מיתרים שבורים.
באופן כללי, חלק בקרת החוזק המכני הוא בדרך כלל ראש הכדור והצוואר, כלומר, כאשר רק הלחץ מופעל, השבירה הראשונה היא בדרך כלל ראש הכדור. עם זאת, כאשר נתון לשילוב של מתחי פיתול, מתיחה או דחיסה, מיקום המפרק של מבודד העמוד המרוכב והציר חלש, ולכן מיקום השבירה ממוקם בדרך כלל במפרק ובמפרק הציר. המדרל עשוי מסיבי זכוכית בחוזק גבוה. תחת הפעולה המשולבת של מתח פיתול ומתח מתיחה, שבר מוט הליבה לרוב אינו אחיד, סיבים מסוימים הם דמויי מטאטא, לשבר אין עקבות פחממה, שבר שביר הוא השלב המוקדם של מבודד פוסט מרוכב המשמש לשבירת מיתרים. תהליך השבר מלווה בתהליך קורוזיה במתח. תנוחת השבירה יכולה להיות ממוקמת בתוך האביזר, בסמוך למפרק בין האביזר לבין הציר. המאפיין הברור של שבר שביר הוא שהשבר ברובו שטוח וחלק, והחתך מאונך לציר הציר.
שבר שביר מלווה בדרך כלל בתהליך קורוזיה במתח. המבודד עומד במתח של החוט. כאשר הציר נכנס מסיבה כלשהי לנוזל החומצי, הנוזל החומצי ישחד את הציר. המדרל העמיד לחומצה ששימש במבודדי עמוד מרוכבים מוקדמים נמשך. תחת הפעולה המשולבת של קורוזיה, המדרל נסדק בהדרגה, והסדק מתרחב בהדרגה עד שהציר הנותר אינו יכול לעמוד במתח והשבר.
